ארז ארג'ונה כרמל
התאבדותו של ארז ארג'ונה כרמל, מי שהיה עבור רבים מורה רוחני – אשר בד בבד עם פועליו להאיר, הביא אפלה רבה לחייהן של נשמות באמצעות מעשיו הפסולים – חוללה סערה בקהילת האנשים ההולכים דרך של עבודה תודעתית והתפתחות רוחנית.
בצד הגינוי והפסילה המוחלטת של מעשיו, האירוע הזה קורא לכל אחד מאיתנו לחזור פנימה, הביתה, לריפוי של פצעים עמוקים שנפתחו בעקבות הדהוד הכאב, הזעם, הבושה, האשמה הצער ועוד.
את המילים הבאות כתבתי על בסיס האמונות שלי והאמת שלי ואין בהם בכדי להורות לאף אדם את דרכי כי אם להביא את נקודת מבטי.
אל תעשה לך גורו
בנעוריי לא קישטו פוסטרים של כוכבי קולנוע או מוסיקה את הקירות בחדרי. מעולם לא היה לי אליל. מעולם לא היה לי גורו. מעולם לא היה לי מורה אחד או אחת. נדיר שאלך עם העדר. על פי רוב, אני לא חלק מהמיינסטרים.
היום אני מבינה שהסיבה העמוקה היא שתמיד היה הלב שלי המצפן שלי, גם בתקופות שטעיתי בדרך והלכתי לרעות בשדות זרים. שדות לב כמובן.
אני מתהלכת על גבול עדין מאוד שמבחין בין הכרה באחריות אישית מלאה על כל שמתרחש בעולמי לבין הכרה בהשפעה שיש לאנרגיה מסביבי על הבחירות שלי, על המחשבות, הרגשות התחושות. על הגבול העדין הזה, אני לרגע לא מרפה מההכרה המלאה שכל שיש הוא אנרגיה וכל שיש הוא השתקפות שלי, וכך גם הגוונים והדעות וההתנהגויות שכאן, בקבוצה שלנו, או בחוץ בקהילה הרחבה שיש לי בה דריסת רגל.
אני מאמינה ששימוש בכוח, שליטה ותיעול רצון כנה להירפא – על ידי מטפלים – הוא פסול.
אני מאמינה שעל כל אדם לתרגל ביום יום את המיומנות שתאפשר לו לזהות מה מדויק לו דרך בחירת הלב ולבחור, רק אבל רק, כשיש בהירות מלאה ביחס לבחירה.
אני מאמינה שאדם ששלם בבחירותיו, יכול לקחת ביתר קלות, אחריות על תוצאות הבחירות והמעשים שלו.
כמיהה לריפוי אינה קרקע לניצול או לסיפוק יצרים ואין מקום, בשום צורה להשתמש במצבים פיזיים / נפשיים / אנרגטיים של אנשים על מנת להפיק טובות הנאה.
כל התנהגות ששיש בה בכדי לקשור, לייצר תלות, לפגום בריבונות המלאה של הנשמה על האנרגיה שלה – פסולים בעיניי.
אני מאמינה שאתם, כאן, הולכים את הדרך הזו, כמוני.. חרטתם על נס דגלכם את אורה של האהבה, החמלה וההודיה ועל כן, עליכם ועליי מתקיימת האחריות לבסס את הריבונות שלנו על האנרגיה הפרטית שלנו ולמנוע הכתמתה או הכתמת גופי אור של אחרים.
מלכודת העצמיות הארצית
מדברים על אהבה עצמית ועל חמלה עצמית. אלא שאלה, כשהן מעוותות על ידי מנגנונים שנולדו עם חריטת טראומות בנפש ובגוף האור, מייצרות מלכודת שהיא עדיין פתוחה, אף אם לעיתים נסתרת:
האם אתם פועלים מתוך אהבה עצמית ואהבה לאחר בעת בעונה אחת?
האם אתם מגיבים בחמלה עצמית ובחמלה לאחר בעת ובעונה אחת?
כיניתי זאת מלכודת מכיוון שבשיח פתוח היינו מגלים אולי, שאותו המטפל שסרח במעשיו, עשוי היה בנקודת הזמן של מעשיי ההתעללות (התעללות באנרגיה טהורה) שלו, לסבור שהוא נוהג באהבה.
אתם עשויים לשאול: אונס מתוך אהבה? כפייה מתוך אהבה?
ואני אענה: הצד האפל של האהבה.
האנרגיה הטהורה אינה דואלית.
הבהיר הוא ההמשך של הכהה והכהה הוא ההמשך של הבהיר
וכך משתנים התדרים על פני האינסוף
דואליות ומודעות
הדואליות היא אחד מחוקי משחק החיים, עת מתגלמת נשמה בגוף, על פני כדור ארץ.
האחריות שלי, ושלך, בכל בחירה ובכל אירוע ובכל מצב, עם כל אדם! (גם בני זוג וילדים!) היא תמיד:
לעצור, לזלוג עם תשומת הלב אל שדה הלב, ושם לשהות כמה שצריך עד שאפשר לגלות מה התגובה של הנשמה, של גוף האנרגיה. ואז לשאול:
מה מפעיל אותי?
מה מוביל את הבחירה שלי?
היכן אני עושה שימוש לרעה בכוח שלי?
היכן אני עושה שימוש לטובה בכוח שלי?
האם מה שאני סבורה שזה שימוש לטובה, אכן נתפס בצד השני 'כטובתו' / טובתה?
זכרו:
אין גוף אור שרוצה מטבעו שיעשו שימוש לרעה באורו.
אין אפשרות לבזוז אנרגיה אם אין מי שמאפשר את הביזה.
אין אפשרות להתעלל בגוף אור אם אין שם גוף אור שמתיר התעללות. במודע או שלא במודע.
אלה הן מילים חדות וקשות שתפקידן לטלטל אותנו במידה כזו שתמיד ולעולם נזכור:
- כל שקורה הוא התגלמות של האנרגיה שלי
- מה שאני רואה בחוץ, רוטט בצורת תדר דרכי. קיים בי.
- תם עידן הקורבנות, אנחנו חיים בעידן של אחריות אישית. ויש לזה משמעות מעשית יומיומית.
- מורים ומטפלים נמצאים כאן כדי לחלוק ולהאיר את אורם. וודאו שאתם מתחממים בחומה של השמש שלהם מתוך בחירה פנימית שלווה ומלאה.
- לשנות את לוח המשחק
- לקבוע חוקי משחק חדשים
- לשנות את ליהוק השחקנים במשחק
- לשחק בדרך שמובילה להתפתחות והתעלות
אנחנו כאן כדי לשחק את משחק החיים, יש בו הכול, אבל! שימו לב!
אלה הם אנחנו, כל אחד בעצמו, שמעצבים אותו, קובעים אותו ומשחקים בו.
להמשיך ללכת את הדרך– הצעה לעבודה תודעתית
כהולכים בדרך של התפתחות והתעלות, אירועי החיים מעוררים בנו תגובות רגשיות, מנטליות ופיזיות, המתבטאות בתופעות שונות בגוף.
מוצעת כאן עבודה תודעתית העולה לטעמי, מהאנרגיה כפי שעלתה בעקבות חשיפת המידע אודות מעשיו הפסולים באופן שאינו משתמע לשתי פנים, של ארז ארג'ונה כרמל:
התעוררה בנו הזדהות עם הנפגעות והכאב?
משמע שיש בנו תדרים של פגיעה עמוקה כזו, בין אם פגענו ובין אם נפגענו. זה הזמן לתת לטראומה לעלות על פני השטח ולפגוש את מה שרוטט בתוכנו. לכאוב. לחוש. להיזכר. להתמיר. להתמיר. להכיר באמת שבתוכנו. להתמיר. לבחור במודע מי אנחנו בוחרים להיות מבחינת איכויות אנרגטיות והתנהגויות אנושיות.
שפטנו, חרצנו דין, היינו כשופטים?
לעצור. לגלות מה העיר בנו את השיפוט.
להימנע מלבקר את עצמנו על השיפוט. רק להכיר בקיומו. זה לא טוב או רע. זה קיים. לקבל אותנו על מה שבנו ובכלל זה לזכור: יש היבט פוגע בי. האם אני חיה איתו בשלום?
להתמיר. לתת לזיכרונות לעלות, להתחיל להשכין שלום בתוכנו ולקבל בתוכנו את הצורר.ת והאונס.ת והכופה, והמתעלל.ת. ראינו את כל אלה? הם בנו. קשה. מכביד. דחוס. קשה – אני יודעת שחזרתי ואמרתי. אבל כן – זו המשמעות העמוקה של הלימוד שלנו, של האחריות האישית לכל שמתגלם בעולמי.
מכל שאני סופגת מעבריי השונים יותר ויותר אני חשה שעל כולנו לזכור שכל שיש בסביבתנו זו האנרגיה שלנו, כל אחד של עצמו. יש בכך ממד של לקיחת אחריות אישית על כל שהיה, יש ויהיה.
ומתוך שכך, כל אחד מאיתנו מהדהד ומגלם דרכו תדרים שונים של ההתרחשויות וההתנסויות באופנים שונים.
את שאנחנו מרגישים, חשים וחושבים, כל אחד מאיתנו, על פי תודעתו שלו, עלינו להתמיר בתוכנו, לפני הכול. זו החובה הנישמתית של כל אחד מאתנו כלפי עצמו וכלפי התודעה הקולקטיבית.
איננו יכולים לומר לאף אחד מה להרגיש, לחשוב, לומר או לעשות.
אנחנו כן יכולים לקחת אחריות אישית על ההשתקפות שאנחנו רואים בחוץ ולעשות את שאנחנו יודעים, להאיר, לפני הכול, את הכהות הזו בתוכנו בפנים.
להאיר בתוכנו את הכהות, הצללים ורשמי הטראומות (שיצרו נפרדות ושסע בתוכנו). ומתוך ההארה הפנימית הזו, ו- 100 אחוז אחריות על כל שיש בעולמנו הפרטי, נאיר ביחד את תודעת הקולקטיב.
שימשיך יתעצם ויישמר הטוב הזה
קרן
אמיץ ומעורר מחשבה והתמרה… מאוד מרחיב – תודה קרן!
תודה רבה נטע על ההדהוד החוזר שלך 🙂