בעיתות שברון לב ויגון תהומי, אצל אנשים שונים, התגובות שונות. ההו'אופונופונו מחזיר אותנו לרגעים הביתה פנימה, אל מרכז פנימי, אל חיבור ומאפשר לקבל הקלה, אפילו לרגעים בודדים. הנחמה בשימוש בו נעוצה בהבנה שהוא תומך ויעצב הווה שלאחר מכן יתמוך בהתמודדות בטווח הארוך.
למי שטרם הכיר, שיטת הו'אופונופונו מורכבת מאמירה של 4 היגדים:
– אני אוהב.ת אותך
– אני מצטערת
– אנא סלח לי
– תודה
מדוע להשתמש בשיטת הו'אופונופונו בתדירות גבוהה בעיתות מלחמה ומשבר
בראיית הנפש פנימה, האסון היכה את הנפש וזו רצוצה מההידרשות להתמודד עם אירועים בלתי נתפסים במוח האנושי, אירועים קשים ומורכבים להכלה. דמיינו זאת כילד רך בימים הנאלץ לפגוש את זוועות הקיום.
כל אחד ואחת מאיתנו עוברים זאת בימים אלה בצורה כזו או אחרת, אך בכולנו ילד או ילדה פנימיים מזועזעים, מבוהלים, חסרי אונים, סדוקים בסדקי שבר עמוקים.
בדיוק כאל ילד רך בימים, אליו היינו ניגשים ברכות, עם הכרה בכאבו, עם רצון כנה להקל ולו במעט על כאבו, עם חמלה כנה ומבט של אהבה בעיניים, כך אנחנו מוזמנים לגשת אל הילד והילדה הפנימיים בתוכנו ולעטוף שירגיש שייך, בטוח, אהוב.
אלא שבצד הילד והילדה הפנימיים המוכלים בתוכנו כמבוגרים, אנחנו גם המבוגרים בסיפור הזה. וגם כמבוגרים אנחנו מזועזעים, סדוקי לב, מבועתים, מבולבלים, כועסים ועוד מיני רגשות. גם אנחנו זקוקים להרגיש שייכים, בטוחים ואהובים.
כאן בדיוק נכנס ההו'אופונופונו. השימוש בארבעת משפטי השיטה ייטיב גם עם המבוגר שאנחנו וגם עם הילד שבנו אלא ששנייה לפני שזה יפעל את פעולתו וייטיב איתנו, עלינו להסכים לעטות את גלימת המבוגר האחראי ולבחור להעניק לחלקים שבנו (המבוגר והילד) אהבה, חמלה והודיה.
הפיזיקה של הו'אופונופונו
לאיכויות התודעתיות-אנרגטיות אהבה, חמלה והודיה תדר גבוה וגל הפולט אור בהיר (הסבר מעמיק מגובה בהוכחות מדעיות אפשר למצוא בחלק השני בספרי אודות השיטה).
במצבי יגון, שברון לב וכאוס פנימי שדה האנרגיה שלנו הופך לכהה יותר ויותר. אנחנו רוצים להבהיר את הכהות שצובעים בה הרגשות הקשים והכבדים את שדה האנרגיה שלנו ובאופן מיידי להשפיע בכך על התחושות והרגשות שרוטטים בנו כדי שנוכל לנשום, שנוכל להתרחב, שנוכל להמשיך להתקיים שלא דרך הסבל, אלא דרך הנאה ושמחת הלב.
זוהי ההקלה שתתרחש בעת השימוש בהו'אופונופונו: התמרה של אנרגיית הרגשות ובהמשך חוויה של השתנות הרגשות והתחושות. תגובת השרשרת בהמשך היא: השפעה על ההיבטים הפיזיים של החיים – תגובות, בחירות, החלטות והתנהגויות.
אהבה על שום מה?
אהבה על שום שכל אחד זקוק לחסדה של האהבה.
ככה פשוט.
בין כל חלקינו מתקיימת תקשורת הדדית וכאשר חלק בנו מרגיש אהוב, הוא מקרין את האהבה הזו בחזרה לחלק האחר. זה נכון בין חלקי הנפש שלנו ובאותה מידה נכון בין חלקי הגוף שלנו. לכל איבר אורגני, תא תודעתי ותא אנרגטי. לכל היבט בתוכנו, תא תודעתי ותא אנרגטי.
אנחנו מוזמנים להיות המבוגר האחראי המעניק אהבה לילד הפנימי ובה בעת לזכות בחסדיה של האהבה הזו.
איך עושים את זה?
אומרים בלב אל החלק הזה שכרגע מרגיש מה שמרגיש: אני אוהב אותך, אני אוהבת אותך.
וכשאומרים את זה, להשתדל לעבור עם תשומת הלב אל מרכז החזה (שדה הלב) וכמו לומר את המילים משם. מילים של לב אל לב: אני אוהבת אותך, אני אוהב אותך.
אפשר לדמיין שמתבוננים לילד או לילדה בעיניים ומבקשים להעביר לה ולו אפילו בלי מילים את עצם קיומה של האהבה.
נסו ממש כך: דמיינו שבמקום שעכשיו שורף בלב, כואב, מבועת, מבוהל, מזועזע עומד ילד קטן בתוככם שמרגיש בדיוק כך. אתם מביטים אל הילדה הזו ישר אל העיניים, וכעת, דמיינו שאתם משדרים לו דרך העיניים שלכם אהבה, ותוך כדי שאתם מתבוננים באהבה אומרים לה מהלב: אני אוהב אותך.
חמלה על שום מה?
חמלה על שום שכל ילד זקוק להכרה בתחושותיו ורגשותיו, בהשתתפות בחוויותיו, באמפתיה, ברכות, בלגיטימציה לחוש ולחוות את כל אשר סוער וגועש בתוכו בלי שום נימה של ביקורת או שיפטויות.
אין תגובה רגשית נכונה או לא נכונה. 'מה שיש הוא שיש, ברגע הזה' ותפקידנו כמבוגרים להעניק לחוויה הכרה, לגיטימציה ולקחת אחריות על החלק שלנו בחוויה של הילד.
איך עושים את זה?
את, אתה, אני, כמבוגרים אחראיים, תפקידנו להעניק לילד הפנימי שלנו תחושה של ביטחון, של שייכות, של אהבה. כשמתרחש אירוע כלשהו שמאיים על שלושת הבסיסים האלה בנפשינו, מתפקידנו לחזור ולקחת אחריות מבלי לבקר או לשפוט לא את הילד ולא את עצמנו. אפס שיפוטיות ואפס ביקורת. כשמקבלים ומבינים את זה, קל להגיד לאותו הילד (שהרגע אמרנו לו: אני אוהב אותך): סליחה. אני מצטער.
סליחה, על שום מה? – כאן אפשר לתת הסברים מכל מיני כיוונים, אחדים אציע כאן: סליחה על החלק שלי שהשפיע על החוויה שלך. אולי סליחה על שהכהות הזו פוגשת אותך ואין ביכולתי לשנות זאת. אולי סליחה על שבחירה מוקדמת או קדומה (ואף בלי מודעת) הובילה לחוויה הזו. כל מניע שאינו מקפל בתוכו אשמה והאשמה, מקומו בסליחה הזו.
אני מצטער.ת על שום מה? – גם כאן אפשר לתת הסברים מכל מיני כיוונים: אני מצטערת על עצם ההרגשה או התחושה או ההתמודדות שיש לך עכשיו. אני מצטערת על עצם ההידרשות שלך להתמודד עם מה שקורה עכשיו. אני מצטערת על מה שבי שמהדהד דרכך עכשיו. אם זה כאב, על הכאב. אם זה בעתה , על הבעתה, אם זה חוסר האונים, חוסר האונים.
הודיה על שום מה?
הודיה על שום הזכות ו/או האפשרות לעצור רגע, לראות את הילדה הפנימית הזו, ולהיות במקום של נתינה, של הענקה, של השתתפות, של חיבור מחדש עם חלק פצוע בתוכנו ושל יצירת חיבור בין החלקים השונים המגיבים בתוכנו.
איך עושים את זה?
אומרים לו או לה: תודה.
תודה על שאת מאפשרת לי להתחבר אליך ברגע הזה
תודה שאתה מסכים מאפשר לי להיות איתך ברגע הזה
תודה שבזכות החוויה שלך יש לי אפשרות להתחבר לאהבה וחמלה בתוכי
תמצית השימוש בשיטת ההו'אופונופונו
שיטת ההו'אופונופונו קלה לשימוש בכל רגע ורגע, במיוחד ברגעי אזקעה, מצוקה, פחד, עצב, צער. ככל שתבחרו, עצרו, ואמרו את המשפטים לעצמכם ברצף.
אפשר לחזור עליהם כמנטרה למשך זמן מה מבלי לפרש או לפענח למה אומרים כל היגד. פשוט לומר ולהשתדל ככל האפשר, לבטא את ההיגדים מהלב.
גם אם אתם לא מרגישים אהבה ולא מרגישים חמלה ולא מרגישים הודיה – לפני הכל לומר אותם שוב ושוב ושוב.
כשהרוחות הפנימיות שוקטות מעט, קחו כמה רגעים של התייחדות עם הנפש הרכה שלכם ואז, כפי שהצעתי בראשית, פנו על החלק המרגיש את הרגש (כל רגש מכל סוג שהוא) כאילו היה ילדה או ילד רכים בימים, ברכות, עם הכרה ברגש הדומיננטי ששולט ברגע ההוא, עם רצון אותנטי להקל ולו במעט על כאבו, עם חמלה כנה ומבט של אהבה בעיניים ופצחו במונולוג שמורכב מארבעת ההיגדים.
במונולוג הזה פרטו על מה האהבה, על שום מה הסליחה על שום מה אתם מצטערים, על שום מה אתם מודים לו או לה.
הו'אופונופונו משפחתי
את כל זה, הורים לילדים, סבתאות וסבים, אתם יכולים ויותר מזה מוזמנים לעשות עם הילדים / נכדים שלכם באמצעות דיאלוג איתם.
אפשר להתכנס עם כל אחד מהילדים / נכדים בנפרד ולקיים דיאלוג הו'אופונופונו (מיד אדגים איך) ואפשר לעשות את זה במבנה משפחתי שלם (מיד אדגים איך).
דיאלוג הו'אופונפונו 1:1 עם הילדים, עם הנכדים
מבוגר: מה שלומך?
ילד: [תשובה] –
היא עשויה לכלול תשובה על רגש אך במקרים רבים היא עשויה לכלול תשובה כמו 'אני לא יודע' או 'בסדר' או כל תשובה אחרת שאין בה רגש מפורט.
מבוגר: תודה שאתה משתף אותי
אני מצטער ש [התשובה כפי שנאמרה על ידי הילד]
סליחה ש [לא יכולתי לשנות את התחושה שלה]
אני אוהבת אותך
וממשיכים לשאול שאלות, פשוטות, קצרות:
מה אתה חושב עכשיו?
מה את רוצה עכשיו?
מה היה עוזר לך עכשיו?
אחרי כל שאלה ותשובה של הילד, עונים בהו'אופונופונו כחלק מהתשובה. מחברים את המקום הטבעי והנכון להיגד האהבה, להיגדי החמלה, להיגד ההודיה.
זכרו, כל שיתוף של הילדים אינו מובן מאליו ועל כל שיתוף יש מקום לומר לילד.ה: תודה.
זה יכול להיות אפילו 'תודה שאתה בוטח בי ומשתף אותי'.
דיאלוג משפחתי קבוצתי
היישום דומה אך כאן הוא מתבצע כשכולם ביחד. כולם מתחברים עם כולם. כולם שואלים וכולם עונים. אפשר לקבוע שעושים את זה בתורות.
מתחילים בשאלה הראשונה: מה שלומך עכשיו?
אחד ההורים או (סבתא או סבא) שואלים את המבוגר האחר שנמצא.ת (אם נמצא) "מה שלומך עכשיו?", ממתינים לקבלת תגובה, ומגיבים כפי שמודגם למעלה עם משפטי הו'אופונופונו.
אחר כך שואל אותו המבוגר ששאל, כל אחד מהילדים, ועונה לו עם משפטי הו'אופונופונו.
בסיום, השואל משתף מה שלומו עכשיו וגם עונה לעצמו בהיגדי הו'אופונופונו אלא אם מבוגר אחר יכול להדהד אותם עבורו.
עוברים לשאלה השנייה: מה היית רוצה עכשיו?
המבוגר האחר, אם יש, שואל את השאלה ומתחיל סבב חדש.
אפשר להגדיר מראש מספר שאלות כמספר המשתתפים במפגש, על מנת שלכולם תהיה האפשרות להדהד את משפטי ההו'אופונופונו עבור אחרים ועבור עצמם. את השאלות אפשר לכתוב על פתקים (כדי שלא צריך יהיה לזכור), כל אחד בתורו מושך פתק ולפי הכתוב בו, שואל את כל המשתתפים במפגש. לילדים שלא קוראים אפשר לתווך את הכתוב בפתק, אבל חשוב לתת להם לבחור וחשוב לעודד אותם להגיב עם משפטי ההו'אופונופונו.
יתכן ובהתחלה זה יישמע לכם מאולץ ולא טבעי אך אני בטוחה, שככל שתתרגלו את השימוש בהיגדים ותשלבו אותם בשיח היומי שלכם, תרגישו שמערכות היחסים בינכם לבין הילדים מתעדכנות, משתנות. הילדים שלכם ירגישו מידה נוספת של אהבה, ביטחון ושייכות.
השתדלו לרתום גם את בני הנוער למפגש המשפחתי הזה. הגדירו מראש משך למפגש כדי שהם יסכימו לפנות את זמנם. שייכות משמעותית מאוד לריפוי טראומה.
המהלכים האלה בעזרת השימוש בשיטה משפיעים ברגע וישפיעו לטווח הארוך על היחיד במשפחה ועל המשפחה כולה.
בדרך הזו תאירו את הכהות בתוככם, תעטפו את החלקים הפצועים והפגועים בנפשות ילדיכם ונכדיהם וכמובן בתוככם וכולי תקווה, שתסייעו לעצמכם ולהם להרגיש מידה הולכת וגדלה של אהבה, של שייכות ושל ביטחון.
בתחילתו ובסופו של יום, את, אתה ואני האחראיים הבלעדיים לשדה האנרגיה שלנו ורק אנחנו אחראים לשמר את משק האנרגיה שלנו כך שנוכל להתחזק, להירפא, להתקיים דרך האור שלנו ולא דרך הכהות שבנו.
ככל שהילדים והנכדים שלנו יבינו את זה מוקדם יותר, כך חייהם יהיו מאירים יותר.
בשאלות, אני מזמינה אותך להגיב כאן ואענה על כולן.
