בלוג

האם 'ציפיות הן באמת רק לכריות'?
או: כיצד משפיעה הציפייה על המניפסטיישן (מימוש) ?

כמו כל רצף של מילים שעובר לנו במוח, גם לצפייה יש תבנית אנרגטית.
אם תבודדו את הצפייה בפינצטה ותבחנו מה קשור אליה, תגלו שכל ציפייה נושאת עליה 'רגש' או 'מחשבה' כלשהם.

לרגש יש תבנית אנרגטית המורכבת מאוסף גלים בעלי תדרים המייצגים את ההטבעה האנרגית של אותו הרגש, ברגש שנקלט ואוחסן.

בדומה, למחשבה יש תבנית אנרגטית.
כאשר מתעוררת ציפייה לממש או להגשים או לקבל תוצאה/מצב כלשהם, הצפייה משודרת לשדה המשותף באמצעות גלים עם תדרים.

השדר של הציפייה מורכב מתדרי כוונה, ורצון, ומחשבה, ורגש, ואף את כל אותם התדרים של המצבים בהם ציפייה דומה לא התממשה.

כשלצפייה מחוברת מחשבה (אפילו קלה שבקלות) התבנית האנרגטית של הציפייה משתנה, היא מייצגת את האיחוד של הציפייה והמחשבה.

אם המחשבה היא ממשפחת הדאגות:
-ומה אם זה לא יצליח
-ומה אם זה לא יקרה
-ומה אם זה לא… (כל דבר שעולה בדעתכם) התבנית האנרגטית של הציפייה עם המחשבה מגלמת גלים ותדרים שמייצגים ספק, חשש.

כשלצפייה מחובר רגש – התבנית האנרגטית של הצפייה משתנה, היא מייצגת את האיחוד של הציפייה והרגש.

בין הרגשות הפופולריים כשניצמדים לצפיות אפשר בקלות למצוא:
פחד, אכזבה, מירמור, ייאוש.
התבנית האנרגטית של הציפייה עם הרגש מגלמת גלים ותדרים המיצגים את הרגשות, בעלי התדרים הנמוכים.

כשאתם רואים מול עינכם תמונת מציאות מסוימת, רוצים להגיע למטרה או ליעד מסוים, מבקשים לעצמכם תוצאה כלשהיא,
הציפייה לממש טבעית וכל עוד היא נקיה מתוספים אנרגטיים שמבטאים מחשבות ורגשות בעלי תדרים נמוכים, אין מגבלה או מחסום בתהליך המימוש מעצם קיומה של הציפייה.

הרטטים שאנחנו שולחים אל היקום, אל השדה האחד, הם אלה שמושכים אלנו את האירועים, המפגשים, האנשים והתוצאות – שיוצרים את 'המציאות' של כל אחד מאיתנו.

כאשר התבנית האנרגטית של הציפייה לפגוש את תמונת הרצון הרצויה, משתנה, בעקבות מחשבות ורגשות עם גלים ארוכים ותדרים נמוכים, 'מערכת הזימונים הקוסמית' או בשמה 'המערכת הסינכרונית' קולטת את המיקס הזה. היא לא מפרידה בין הציפיה לבין הרגש לבין המחשבה.
מבחינתה: "Your wish is my command"
זה קורה הלכה למעשה בתהליך פיזיקלי קבוע שנקרא 'התאבכות'. לעיתים איננו מסוגלים לתפוס את ההיגיון' שבו ויחד עם זאת, פיזיקלית, כך קורה.

כדי שציפיות אכן לא יפריעו בתהליך המימוש, האחריות שלנו היא

מצד אחד לדייק את הבקשות ולהזין אותן בתדרי כוונה, בתדרי רצון (הלב) ובתדרי אמונה, שתומכים במימוש ומחזקים את המובהקות של התבנית האנרגטית שמשודרת לשדה.
מצד שני עלינו להגביר את העירנות לרגשות, למחשבות, ולכל רצף של מילים שעובר לנו בראש, ביחס לפעולות שתומכות במימוש, ולהתמיר בזמן אמת את התדרים שעשויים להנמיך את
תדרי התבנית האנרגטית של הציפייה עצמה ולסתור את מימוש הבקשה כפי שהיא.

פחד מאכזבה עשוי בהחלט למשוך תוצאה שתביא איתה אכזבה.
חשש ש'זה לא יצליח' עשוי בהחלט למשוך אירוע שמגלם בו 'אי הצלחה'.

כשציפייה לא מתממשת מומלץ לשאול שאלות, לא לקבוע קביעות.

לדוגמה, שאלה כמו: איך אפשר אחרת עבורי? תפתח את המגבלה, בעוד שמחשבה כמו:
'למרות שהתחלתי גבוה, שוב זה לא קורה' – מייצרת מגבלה ('שוב זה לא קורה').

ושוב, מאחר ואצל מרבית האנשים, התגובה היא אוטומטית, המשימה הראשונה היא להתמיר בזמן אמת.
כן, להרגיש
כן, לתת מקום למה שיש
כן, לזהות את המחשבות
וכן, להתמיר

מכיוון שכל מה שחוזר על עצמו בתודעה, מקבל חיזוק בצורת תבנית אנרגטית ורשת נוירו-סינפטית במוח, ובה בעת ממשיך להיות משודר לשדה, זה חוזר ומתממש בחיים שלנו בדרכיה הנסתרות של הבריאה.

יש עוד הרבה להרחיב כאן:

* מהו רצון ומה התפקיד שלו ?
* מהיכן מגיעה כוונה ואיך היא משפיעה ?
* מה הוביל לבחירה והאם היא מדויקת ?
* ומה על התגובה כשיש התגשמות שיש בה פער ביחס למה שרצינו ?

לכל אלה נדרש מרחב שמאפשר שיח מתמשך. אני מזמינה אותך להגיב, להביע דעתך כאן בתגובות ולעורר את הקהילה לחשיבה וחקירה משותפת.

לעת עתה נסכם:
כי ציפיות יכולות בהחלט להמשיך לשרת את תהליך המימוש (מניפסטיישן) כל עוד הן לא נושאות גיבנת של גלים ותדרים הסותרים או מגבילים אותן.