אולי פעם אחת רק תקשיב בלי להגיב..
ערב אחד ישבנו בגינת הגג. אני מכונסת ומסוגרת בתוך תוכי, חווה את החוויה הרגשית (הסוערת) שלי, הוא יושב לצידי, ביננו נושא שאין עליו הסכמה. אני דוממת, מרגישה שכל משפט שאומר, במילא יחזיר אותנו לנקודת ההתחלה. הוא מבקש לפתוח ערוץ תקשורת, לעורר שיחה, לשנות אווירה. בדרכו הוא מעודד אותי לדבר, אני בוררת מילים, מקפידה לדבר על התחושות והרגשות שלי ואז זה קורה. רגעים אחדים אחרי שאני נעתרת ואומרת את הדברים הוא מגיב בטיעונים שמצדיקים את דרך פעולתו. דממתי וכעבור רגעים אחדים אמרתי: אולי פעם אחת, רק תקשיב בלי להגיב? בלי להסביר? בלי להגן על עצמך? מה דעתך פעם אחת רק להקשיב ולהתחבר אל מה שאני מרגישה, אל החוויה שלי, ושלי בלבד?
הוא שתק וסימן לי להמשיך.
אחד המשפטים ששמעתי ללא סוף בחיי היה "את לא מקשיבה לי" . עד היום לעיתים אני נופלת בפח אי ההקשבה הפעילה ושומעת את מאיה שלי נוקבת מולי: "תקשיבי לי עד הסוף".
מי לא רוצה שיקשיבו לו? מי לא רוצה להרגיש 'שרואים אותו', 'שיש לו מקום' ? ובכל זאת, רבים נופלים במלכודת אי ההקשבה: קוטעים את האחר באמצע המשפט, מקשיבים בחצי אוזן, מהנהנים כאילו מקשיבים אבל בראש כבר שטים במקום אחר. התוצאה: קצרים תקשורתיים, חיכוכים, קונפליקטים שלא נפתרים.
מאז שפגשתי את המושג 'הקשבה פעילה' בלימודי האימון לפני כ-15 שנים אימנתי את עצמי להקשיב. שנים ארוכות עוד נפלתי במלכודת של ההרגל המגונה לקטוע את האחר באמצע דבריו, לנדוד במחשבות שלי למקום אחר, להקשיב בחצי אוזן.
בשנים האחרונות, ככל שהרביתי לתרגל מדיטציות כך פיתחתי את מיומנות ההקשבה, הן לעצמי והן לאחרים.
גיליתי שהקשבה מלאה ופעילה לא זאת בלבד שניתנת לפיתוח היא גם מפתח לתקשורת יעילה ומחברת לבבות במערכות יחסים.
מה זה אומר 'להקשיב באמת'?
להקשיב זה לא רק לשמוע. הקשבה אינה שקולה לשמיעה. כולנו שומעים כל הזמן וקולטים את כל גלי הסאונד כל הזמן. אלא שרק הקשבה פעילה מאפשרת להתחבר אל האחר, גם דרך הלב ולא רק דרך הראש.
הקשבה פעילה מאפשרת לקיים תקשורת באמצעותה שני הצדדים יכולים להרגיש שיש לכל אחד 'מקום' בשיחה, במרחב המשותף.
להקשיב באמת משמע למקד את כל תשומת הלב בדברי האחר, מתחילתם ועד סופם מבלי :
- לקטוע את האחר באמצע דבריו
- לנסח בראש תשובה או תגובה על מה שנקלט עוד בטרם הסתיימו הדברים
- להתעסק בתחושות, בהרגשות או במחשבות שלך בזמן שהאחר מדבר
נוכחות
להקשיב באמת מחייב נוכחות ברגע הזה מבלי לאפשר למחשבות לנדוד אל מחוזות הגנה או התקפה. מעשית, זה אומר למקד את כל תשומת הלב בחוויה השלמה של האחר: בתחושות, בהרגשות, במחשבות ולתת להם לגיטימציה להיות, מבלי לבטל, להקטין, לזלזל, לצמצם דבר מרכיבי החוויה. אפשר לעשות את זה על זה שמראים לצד השני שהדברים שנאמרים נקלטים, נספגים. מספיק הנהון בראש או פליטת הברה פשוטה כמו 'אהה' כדי לעורר באחר תחושה שמתעניינים בדברים ושאכן איכפת מהם, איכפת ממנו.
כשמקשיבים באמת, בנוכחות מלאה עם שימת לב לאחר, מישירים אליו מבט, מאשרים לו בעצם המבט שנמצאים איתו, שמתעניינים במה שיש לו לומר, שיש לחוויה ולדברים הנאמרים חשיבות ומשמעות.
להקשיב עד הסוף
להקשיב באמת זה להמתין עד לסוף הדברים הנאמרים ולהקפיד שהתגובה הראשונה תהיה תגובה שמתייחסת לחוויה של האחר ולא לחוויה של המאזין. כשמישהו מדבר, הוא זקוק לאישור שדבריו נשמעו ויותר מזה, שיש התייחסות לחוויה השלמה שלו. זה עוד לפני שטורחים לשטח שורה של עצות או רעיונות לפתרון הבעיה.
הכלה, בלי ביקורת ובלי שיפוטיות
הקשבה מלאה מייצרת תחושה של הכלה אצל האחר. לא אחת עצם הדיבור מייצר סדר פנימי חדש של הדברים אצל הדובר. רבים התרגלו משנים של הגנה עצמית מפני פגיעה, להסתיר, להימנע מלבטא אמת, להימנע מלהיות אותנטיים ולבטא את התחושות וההרגשות שסוערים בתוכם.
רובנו אם לא כולנו, זקוקים פשוט לומר את הדברים מבלי שיבקרו או ישפטו או יתנו לנו עצות. כמו שאנחנו זקוקים לזה, כך גם השותפים שלנו במערכות היחסים: בני זוג, ילדים, חברי צוות ועוד.
תקשורת בשפת הלב
ובחזרה אל אותו הערב בגינת הגג.
הוא שתק וסימן לי להמשיך. המשכתי בדבריי בזמן שהוא הקשיב בקשב מלא. בסוף דבריי, הוא גילה בתוכו תגובה אחרת לגמרי מזו שהיתה בתחילתם. במקום להרגיש אשמה הוא הרגיש חמלה. במקום לטעון רצף של צידוקים הוא אמר: אני מבין את החוויה שלך. הוא הרים יד, עטף את כתפי והיה שם רגעים ממושכים מכיל את החוויה שלי. בלי לייעץ. בלי להסביר. בלי לטעון טיעונים. ברגע אחד של הקשבה מלאה, ממוקדת בצד האחר, נוצר חיבור שלא היה שם קודם לכן, חיבור של לב אל לב.
משנוצר החיבור הזה, ניתן היה לקיים שיח בין קול הלב שלי לקול הלב שלו, שיח שבמרכזו החוויה הרגשית של כל אחד מהצדדים ללא תגובות אוטומטיות שנובעות ממנגנוני הגנה עתיקים.
הקשבה מלאה ופעילה לא דורשת מאמץ מיוחד, אלא רק תשומת לב ורצון מהלב להיות עם ועבור האחר בשיחה, מתוך הכרה עמוקה, שהרצון העמוק המשותף לכולנו הוא להיות אהובים ושייכים.
הקשבה פעילה אינה תכונה מולדת. זו מיומנות נרכשת. כשבוחרים להתאמן עליה, כל יום, בכל שיחה, עם כל אדם, מתבססת חוויית חיבור עמוקה, עולה האהבה, נחווית השייכות.
