הטעות שלא תעלה לכם ביוקר

נוטים לומר שטוב לטעות משום שלומדים מטעויות. הפוסט הזה אינו עוסק בלימוד מטעויות. הפעם אני מזמינה אתכם להכיר ולבחון אימוץ של מושג חדש : 'מרווח טעות'

מרווח טעות

אלברט איינשטיין אמר שיש שתי דרכים לחיות את החיים:

האחת שבה אינכם מאמינים שיש ניסים

והשנייה שבה מאמינים שהכול הוא ניסים.

עד לשנת 2016 אפשר לומר שהשתייכתי אל הקבוצה הראשונה. אם להודות על האמת, זה לא היה עניין של אמונה, האם יש או אין ניסים. מבחינתי זו הייתה ידיעה: ידעתי שאין ניסים.

ככל שאני הולכת אחורנית בשנים, תמיד סברתי שאני 'יודעת'. יחד עם 'היודעת', הרבה מאוד שנים גם הייתי 'הצודקת'. אם אמרתי משהו, ידעתי שאני צודקת וכשאני צודקת, אין מקום לוויכוח וגם אין מקום לשיחה. אני יודעת. אני צודקת. וככה זה. מוכר?

גדלתי על הרעיון שידע הוא כוח ו'לדעת' שם אותי בעמדה של כוח. בילדותי, צעירותי וגם בבגרותי, להיות 'יודעת' היה עבורי ביטוי של עוצמה:  הטעות שתעלה ביוקראני יודעת מה טוב

אני יודעת מה נכון 
אני יודעת מה צודק
אני יודעת.

ה'יודעת' הזו אמנם סלל לי דרך להישגים מופלאים, להתקדמות מקצועית ולהרפתקאות יוצרות דופן, אבל באותה המידה גם החזיר אותי ליפול באותם הבורות בערכות יחסים, בהישגים לא מושגים ובעיקר, כך היום אני מבינה, בחיים עם תסכול ואכזבה בלתי נגמרים.

נדרשו לי 45 שנות חיים כדי לעלות על הדרך שהתשתית שלה היא אהבה, חמלה והודיה. הדרך הזו הובילה אותי, לפני הכול פנימה. מיום ליום, ניבטו במראה הפנימית שלי עוד ועוד היבטים של עצמי. לפרקים, ההיבטים שניבטו במראה הפנימית עוררו מנה הגונה של כאב, חרטה, צער שליוותה אותי ימים ארוכים וממושכים.    

בנקודה אחת של הזמן פגשתי את 'היודעת' שמתחבאת ולא מגלה שהיא 'יודעת'. המתקשרת. המשחקת באנרגיות. המקבלת מידעים וכלים לריפוי. המרפאה. הכוהנת. את כל אלה ידעתי אך לא העזתי לומר שאני יודעת. חייתי בהסתרה. כשהתוודעתי אליהן, והסכמתי לפגוש אותי שם, נפער סדק גדול דרכו הפחדים הרימו ראש: מה יגידו עלי? איך יתפשו אותי? מי אהיה כשאסכים להודות ש 'גם את זה אני יודעת'?

עבדתי איתם: התבוננתי בקשב רב בתחושות ובהרגשות שעלו לי. הכרתי בקיומם. נמנעתי מלשפוט אותם או אותי. גלשתי במורדות שורשי הפחדים אל שורשיהם. זיהיתי את הזרעים שהנביטו את הפחדים בגן התודעה שלי ופעלתי לעקירתם באמצעות התמרה ובעיקר עטפתי אותם באהבה עד שהתפוגגו והתמוססו מתוכי.

 בנקודת אחרת של הזמן פגשתי את ה'יודעת' שיצאה מהמחבוא וגילתה שהיא 'לא יודעת' או  'יודעת רק חלק'. פתאום גיליתי שרב הנסתר על הגלוי, לפתע הבחנתי שיש תחום עצום שאיני יודעת שאיני יודעת, פתאום העוצמה מתפרקת אל רכיבים של אי ידיעה ואי ידיעה הולכת ותופשת שטח גדול בחיי.

מי אני כשאני 'לא יודעת'?

יום אחד הסכמתי במודע 'לא לדעת'. לא לחפש תשובות. לא לחקור. הסכמתי להישאר באי ידיעה. תחושות חדשות התפשטו בי. תחילה עלתה אי נוחות, ספקנות, קושי לקבל את אי הידיעה. בהמשך, בעזרת ההתמרות, הגיעה הקבלה ואיתה השלווה הפנימית. הגעתי למצב פנימי שבו גיליתי ש' זה בסדר לי לא לדעת'.

בזמן אחר התחלתי להסכים לטעות. התחלתי לקבל במודע, שהאמונה שלי שכך וכך אמור לקרות, לא בהכרח נכונה. שהאמירה שלי לילדים שכך וכך הם צריכים לעשות, לא בהכרח נכונה. שהדרישה שלי מהלשעבר שלי שכך וכך הוא אמור להגיב במצב כזה או כזה – לא בהכרח נכונה. התחלתי במודע להשאיר 'מרווח לטעות'.

כשמראש יודעים שיש מרווח לטעות, נעשה קל יותר לקבל שטועים והטעות כשלעצמה אינה ביטוי של חולשה. כשמראש מסכימים לא לדעת, נעשה קל יותר לומר בקול 'אין לי מושג', מבלי להרגיש לא נוח.

לפתע, ההסכמה לטעות ולא לדעת כבר אינם ביטוי של חולשה אלא להיפך, ביטוי של עוצמה – כי כשאנחנו מקבלים את הידיעה ואת אי הידיעה במידה שקולה או, כשאנחנו מקבלים את עצמנו גם בתוך תחום הטעות, אנחנו מקבלים את עצמנו כפי שאנחנו – במילואנו – וזהו ממד של עוצמה.

ההסכמה לטעות מאפשרת לטפס על עצים גבוהים ובאותה המידה לרדת מהם בשלווה. ההסכמה לא לדעת מאפשרת להתקרב אל האחר כשנפערים פערים באינספור מצבי חיים. ההסכמה לטעות וההסכמה לא לדעת מייצרים 'רווח' או 'סדק' דרכו מזדחלת לה התנסות חדשה.

ההתנסויות הם התמצית , הזיקוק, האסנס של החיים האלה. בלעדיהן לא מתאפשרת התפתחות. ההתפתחות מתאפשרת כאשר אנחנו מתעלים הן אנרגטית והן תודעתית – התנהגותית אל מעל למוכר ולידוע.

יום אחד גיליתי את היפה מכל בהקשר 'מרווח הטעות' שהכנסתי לחיי: 

ככל שאני מגדילה את 'מרווח הטעות' – כך ההתנסות עשירה יותר וכך אני מתפרשת ומתפשטת אל מחוזות של גילוי חדשים. 

גדולתה של ההסכמה להגדיל את מרווח הטעות

ההסכמה להגדיל את מרווח הטעות מובילה אל מחוזות של גילוי חדשים, התנסויות חדשות, העמקה ושיפור מערכות יחסים ובעצם, חווית חיים שיש בה עושר מסוג שטרם הכרתם. כל זה מתאפשר תודות לתנועה תודעתית והתנהגותית על ציר נקודות המבט השונות.

דמיינו שאתם עומדים בנקודת מרכז העולם, ושם על הנקודה הזו ניצבת משקפת ענקית שיכולה להסתובב על ציר ב- 360 מעלות. כל תנודה על הציר, מעניקה לכם כצופים על העולם, נקודת מבט אחת. נכון הוא שתזוזה של מעלה אחת על הציר תחווה כנקודת מבט די דומה לזו שצפיתם דרכה קודם לכם, אך מה יקרה כאשר התנועה על ציר נקודות המבט תהיה בת 35 מעלות או 89 מעלות? תמונת המציאות הנגלית תהיה שונה וכך גם החוויה שלכם כצופים.

האחיזה בקרנות המזבח של הדפוסים, האמונות, העמדות או כל מחשבה שמייחסים לה אמת ורק אמת מקבעת את חוויית החיים כפי שהכרנו עד כה. היא זו שאחראית על שכפול דינמיקות התנהגותיות, על פירוק מערכות יחסים, על כישלון בפיתוח מערכות יחסים, על הישגיות באותה הרמה מבלי היכולת לפרוץ אותה. האחיזה בקרנות המזבח התודעתיות מעמיקה קרעים במערכות יחסים ומקבעת אותה באותה רמת התפתחות המשתקפת בחיים כאותם התוצאות, בכל תחומי החיים.

מרווח הטעות מעורר בנו את העוצמה לנוע על ציר נקודות המבט, להרפות מהאחיזה בנקודת המבט איתה הגענו לשיחה, לפגישה או לפעולה ופשוט: לבחור אחרת, להגיב אחרת, לפעול אחרת. כתוצאה מכך, חווית החיים המתגבשת – אחרת.

ההכרה במרווח הטעות מאפשרת לנו להרפות מהאחיזה בדיעה, בעמדה או בגישה איתה הגענו לשיחה כלשהו,  מבלי להרגיש 'אשמה', 'בושה', 'בורות' או 'פראיירים' ולאמץ נקודת מבט, עמדה, דיעה או גישה אחרת מתוך תשומת לב, קשיבות ובחירה מודעת שהנקודה האחרת מגלמת עבורנו הזדמנות חדשה. זו יכולה להיות הזדמנות לצמיחה, הזדמנות להתרחבות, הזדמנות לשינוי הדינמיקה החברתית, הזוגית, המקצועית או העסקית.

מרווח הטעות – מתיאוריה למעשה

זה דבר אחד להכיר בקיומו של 'מרווח הטעות', לדבר אודותיו ולהסכים עם ההיגיון שבקיומו. וזה דבר אחר לגמרי להפוך את מרווח הטעות למקדם התנהגותי בכל דינמיקה אנרגטית במערכות היחסים ובכך להשפיע ולעצב מערכות יחסים שיש בהן יותר ממה שבאמת רוצים: אהבה, כבוד, יושרה, אמת, תשוקה ועוד.

הגשר להטמעת מרווח הטעות בחיי היום יום היא אנרגיית החמלה. בספרי 'תודה, אני אוהב.ת אותך' תמצאו העמקה והרחבה אודות החמלה והדרך לפתח אותה בתוככם. חמלה, כשהיא רוטטת וקורנת מתוככם, מאפשרת לראות את האחר, להכיר בנקודת המבט שלו, להקשיב לו, להעניק תשומת לב כנה לדבריו ו/או אז, מתוך ההכרה במרווח הטעות ובקיומן של אינסוף נקודות מבט, להרפות, להגמיש ולהסכים לבחון אימוץ נקודת מבט אחרת.

 

איך אתם מרגישים עם רעיון "מרווח הטעות"?

האם תהיו מוכנים לנסות לאמץ את מרווח הטעות לחיים שלכם?

אם יש לכם תובנות, הבנות או שאלות לגבי מרווח הטעות, אשמח שתשתפו אותי כאן בתגובות.

אם מצאתם את הפוסט הזה בעל ערך עבורכם, הרגישו בנוח להפיצו הלאה.

תגובות בפייסבוק

כתיבת תגובה